מאת יענקי גולדברג
איך אפשר לייצר שגרה בזמנים כל כך מורכבים לכולנו? איך ממשיכים לנהל שיח עם הלקוחות? מה עדיף לא לעשות ומה חשוב עוד יותר לעשות?
שלב ההלם הראשוני מאחורינו. השבת השחורה של השבעה באוקטובר זעזעה את כולנו, קרעה את הלב של כולנו והימים הראשונים שלאחריה הכניסו את כולנו, מנהלות ומנהלים, עובדות ועובדים, בכירים יותר ובכירים פחות למשוואה אחת ויחידה של אזרחים דואגים ושבורים שמנסים כל אחד בדרכו ולפי יכולתו לתרום ולהיות לעזר. ההשפעה של השבועות הראשונים של "חרבות ברזל" על כלל המשק, הייתה ברורה ומוחשית. הפעילות נעצרה או הואטה משמעותית, ההלם והאלם תורגמו לעשייה חברתית והפוקוס המקצועי נדחק אחורה לטובת "החיים עצמם". פרויקטים שנעצרו באמצע? לקוחות בחו"ל שביקשו תוצאות? הם נאלצו לחכות קצת. כעת, כחודש לאחר תחילת המלחמה, בתקופה שחוסר הוודאות עדיין כאן ובמקביל להתמודדות משותפת ויום יומית של לאסוף את השברים ולהמשיך עם מה שיש ועם מה שאין – לכולנו ברור שחייבים לשמר כמה שאפשר את הפעילות העסקית והיא זו שמאפשרת לכולנו להמשיך הלאה לטווח הארוך. המלחמה על הבית כוללת גם את המלחמה על המשק, ואם לא נשמור על העסקים שלנו, פעילים ויעילים, כולנו נפסיד. במאמרים הבאים נדבר על "מה כן" ועל דרכים מעשיות לניהול נכון בתקופה הנוכחית, אבל עוד קודם חשוב לשים לב ל"מה לא". "אנחנו מתעסקים עם אנשים", אומרת חני נחשון, יועצת ניהולית אסטרטגית ומומחית בניהול משברים. "כולנו אנושיים, כולל המנהלות והמנהלים שחווים כמו כולם את האירוע הקשה הזה. ולכן, בראש ובראשונה המצפן הניהולי בזמן כזה דורש מאיתנו לשכלל את היכולת האמפתית שלנו לעצמנו ולעובדים שלנו, ולשלב את זו עם ההבנה איך בכל זאת אפשר להניע את האנשים ואיך לייצר סף מינימלי של מוטיבציה להמשיך".
